פסק-דין בתיק תא"מ 35722-05-11

התובענה:

1.             תובענה כספית ע"ס 17,522 ש"ח, שהתובעת, חב' סלולר, הגישה נגד הנתבע - עו"ד במקצועו.

נטען בכתב התביעה כי נקשר בין הצדדים הסכם  עפי"ו  סיפקה התובעת לנתבע שירותי תיקשורת ומדיה החל מיום 1/1/2010 כאשר החל מתאריך זה ועד 31/10/10 לא שילם הנתבע את התשלומים החודשיים או חלקם, כאשר יתרת חובו, עפ"י כרטסת חשבונות, היא סך של 17,495 ש"ח ומכאן ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה את סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

לכתב התביעה צורפה התובעת כרטסת חשבונות אשר בה צויינו פרטי החיוב והזיכוי לאורך כל תקופת ההתקשרות וכן צורפו חשבוניות מס ומסמכים נוספים.

ההגנה:

2.             הנתבע,  במסגרת תצהיר ההתנגדות אישר כי התקשר עם התובעת בהסכם עפי"ו התובעת סיפקה לו שירותי אינטרנט עם מודם אלחוטי איפוקס, שלא ניתן להתחבר אליו ע"י אחרים וזאת תמורת תשלום חודשי קבוע של 125 ש"ח וכן קיבל, החל מחודש 8/09, חבילת תקשורת בין לאומית של 200 דקות ליעדים נייחים .

הנתבע טען כי שילם את כל התשלומים החודשיים החל מיום ההתקשרות ועד לסיום ההתקשרות, בסוף חודש מאי 2010, כאשר אז עבר לספק אחר, חב' נטוויז'ן ולא קיבל יותר את שירותי התובעת, כך שהוא לא חייב לה מאומה.

הנתבע ציין כי שתי חשבוניות מס, האחת ע"ס 3,106 ש"ח והשנייה ע"ס 5,150 ש"ח הינם עבור "מודמים" שניתנו לו בחינם, כמו אצל שאר החברות . הנתבע גם הצהיר כי ביום 16/5/10 פנה לתובעת לשם ניתוק ההתחברות עם בזק בינלאומי לאור חיוב בשיחות שלא היו או שנגנבו ע"י אחרים.

הנתבע גם נקב בחיובים, לאחר סיום ההתקשרות, שבהם חוייב לשלם שלא כדין וכן על חיוב נוסף בסך של 5,000 ש"ח עבור ראוטר אשר קיבל בחינם מבזק ולא היה מקום לחייבו בסכום זה.

ראיות הצדדים וטיעוניהם:

3.             התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של גב' מירי מולגן, עובדת המחלקה המשפטית, אשר הצהירה על התקשרות מיום 7/4/09, לתקופה של 36 חודשים, עפי"ה סיפקה התובעת לנתבע שירותי סוללר במחיר של 18$ לחודש וכן שירות אינטרנט בעלות של 49$ לחודש, כאשר כבר מלכתחילה נתגלו קשיי גבייה מהנתבע וכי בהמשך רכש הנתבע חבילת שירות שיחות לחו"ל לבולגריה במחיר מוזל.

כן הצהירה העדה כי החל מחודש 2/10 ועד להפסקת ההתקשרות, הפסיק הנתבע לשלם את התשלומים החודשיים, כך שצבר לחובתו יתרה בסך של 15,825 ש"ח תוך הצבעה על ניכוי של חיוב ביתר בסך של 1,670 ש"ח, שנעשה בכתב התביעה בטעות.

עולה מתצהיר התובעת כי יתרת החוב הנ"ל כוללת כל החיובים של 18$ ושל 49$ בגין כל תקופות ההתקשרות בת 36 חודשים וכ- 24 חודש.

כן הצביעה העדה על ההסכמים בכתב עפיה"ם הנתבע היה חייב לשלם עבור המודמים, כך שהנתבע טעה או היטעה עת טען כי הציוד ניתן לו בחינם.

כן העדה הצביעה על המסמכים לפיהם בוצעו שיחות לבולגריה, זאת חרף טענתו של הנתבע כי באותה עת הוא שהה בבולגריה ומסרה כי השיחות בוצעו מקו בזק שלו ולא נמנע כי הם נעשו על ידי בני משפחתו ובהרשאתו.

ב"כ התובעת טען בסיכומים כי החוב בסך של 15,825 ש"ח נובע מחיובים בגין אספקת שירותים וציוד שהתובעת סיפקה לנתבע, עפ"י הסכמים שהנתבע אישר את חתימתו עליהם, כך שמן הדין לחייבו במלוא סכום התביעה עפ"י הראיות והמסמכים שהוגשו.

ב"כ התובעת טען כי המחלוקת בין הצדדים היא בעניין תוכן ההסכמים, כאשר במחלוקת זו יש להכריע לטובת התובעת כדבר מובן מאליו  וכמתחייב.

הגנת הנתבע וטיעוניו:

4.             הנתבע חזר בתצהיר עדות ראשית שלו על תוכן תצהיר וההתנגדות וציין כי הסכם הראשון, מחודש 9/09 שהיה בגין שירותי אינטרנט  ומודם היה בסך של 125 ש"ח לחודש וכי המודם והראוטר היו בחינם, כדומה אצל חברות דומות וכי גם ההסכם השני מחודש 2/10 עבור שירותי תקשורת היה בסך של 125 ש"ח, כאשר החלפת המודם היתה בחינם וכי המשיך לקבל שירותי תיקשורת ואינטרנט עד סוף חודש מאי 2010, עת הפסיק את ההתקשרות עם התובעת ועבר לחברת נטוויז'ן, כאשר הוא שילם את מלוא התשלומים המגיעים עד סיום ההתקשרות, כך שהחיובים שהיו לאחר חודש 6/10, בגין "מודמים" או המשך קבלת שירות או בגין קנסות עקב הפסקת ההתקשרות אין להם על מה לסמוך ודינם להידחות.